תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
48944-03-11
31/12/2012
|
בפני השופט:
עידית ברקוביץ
|
| - נגד - |
התובע:
עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
|
הנתבע:
1. יוסף אריאל
2. אושרת נחשון
3. יניב נחשון
|
| החלטה |
בפני בקשת התובעת למתן פסק דין כנגד הנתבעים.
התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר, לפינוי וסילוק יד מדירה שברח' דגניה 20 אור יהודה (להלן: "
הדירה") וכן תביעה כספית.
הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן.
בדיון שהתקיים ביום 6.2.12 הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה. (להלן: "
ההסכמה").
במסגרת ההסכמה הסכימו הצדדים, כי ניתנת לנתבעים אורכה לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים. עוד הסכימו הצדדים כי:
"
היה ותידחה העתירה המנהלית, ככל שתוגש כזו, מן הטעם שלא יוכח רצף מגורים של הנתבעים או מי מהם בדירה, מוסכם כי תידחה בקשת רשות להגן לגבי תביעת הפינוי וינתן פסק דין לפינוי על פי התביעה".
הנתבע 1 הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים- עת"מ 35717-03-12 (להלן: "
העתירה").
הדיון בעתירה התקיים ביום 31.5.2012.
בפסק הדין שניתן ביום 15.7.12, נדחתה העתירה (להלן: "
פסק הדין").
לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט לעניינים מנהליים, ובהמשך להסכמה, עותרת התובעת למתן פסק דין בתביעת הפינוי ובתביעה הכספית.
הנתבעים טוענים כי אין מקום למתן פסק דין בתיק הנוכחי, מחמת כך שהעתירה נדחתה על הסף ולא ניתנה לנתבע 1 הזכות ו/או האפשרות להוכיח את טענתו בדבר רצף מגורים בדירה.
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, הריני קובעת כי יש מקום לקבל את הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לתביעת הפינוי.
ואלה נימוקי ההחלטה:
עיון בפסק הדין שניתן בבית המשפט לעניינים מינהליים, מלמד כי בית המשפט נתן את פסק הדין לגופו של עניין.
בסעיף 24 לפסק הדין נקבע:
"לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בטיעוניהם בכתב, במסמכים שהוגשו על ידם ובסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה דנן להידחות הן עקב השיהוי הניכר בהגשתה והן לגופו של ענין".
אמנם בית המשפט התייחס בקצרה לעניין השיהוי (בסעיף 25 לפסק הדין) ואולם, פסק הדין מתייחס רובו ככולו לטענות לגופו של עניין. כך, פרק הדיון הענייני, משתרע מעמ' 6 ועד עמ' 11 לפסק הדין.
בפסק הדין נקבע מפורשות:
"לעומת זאת בענייננו התברר כי העותר לא התגורר עם אמו המנוחה 3 שנים ברציפות עובר לפטירתה, ולכן לא מתקיימת בו הגדרת "דייר ממשיך".. " (עמ' 10 שורות 1-3 לפסק הדין).